קוצר נשימה – סיבות נפשיות

קוצר נשימה

החל מתקופת הילדות, חוויות מסויימות משפיעות את הנשימה. חוויות לא נעימות מכווצות את שרירי הנשימה ומקשות על זרימתה. נשימה מכווצת עשויה להפוך להרגל.

מנגנוני הגנה.
ניתן להבין את צמצום הנשימה כמבטא הדחקת רגשות. אדם המבקש להדחיק רגש מצמצם את הנשימה כדי להרגיש פחות. נשימה עמוקה נוגעת באזורי גוף פנימיים המעוררים רגש – בבטן הרכה, במרכז החזה, בלב. נשימה חנוקה עוזרת להימנע ממגע מכאיב עם רגשות ומתאימה למצבים בהם אדם חייב לשרוד. עם זאת, לאחר המצב ההישרדותי, נשימה מצומצמת והדחקה רגשית יוצרים מצוקה ומקשים על האפשרות להרפא.

כיווץ.
Fritz Perls, מייסדה של תרפיית הגשטלט, כתב כי "חרדה הינה התנסות בקשיי נשימה במהלך התרגשות, והמאמץ להחדיר יותר אוויר לריאות ששותקו כתוצאה מכיווץ השרירים בבית החזה" (Perls, 1969 In Dychtwald, 1977). לדבריו, כאשר אדם סובל ממתח נפשי הוא מפעיל נגד הנשימה שלו מערכת של מתחים מוטוריים, כמו הידוק הסרעפת כנגד הצורך לבכות או לצעוק, הבלטת החזה כדי להיראות חשוב, עצירה של הכעס בכתפיים ועוד.

טמפרמנט מולד.
תינוקות ופעוטות שונים זה מזה ביכולת לווסת רגשות, לחוש כאב ופחד ולווסת את נשימתם. יש תינוקות רגועים יותר, או הנרגעים בקלות. יש תינוקות עם רגישויות, המגיבים ביתר שאת לעומס או לחוסר בגירויים, לחרדה או לכאב. גם הסביבה המשפחתית שונה וייחודית. תינוק מחקה את צורת נשימתם של הקרובים אליו ומושפע ממנה.

הרגל.
הכנסת הבטן והבלטת החזה, מסיבות אסתטיות או נפשיות, מקשה על נשימה עמוקה. אווירה משפחתית או בית ספרית של שיפוט וביקורת עלולה לצמצם את היכולת לנשום נשימות עמוקות ומשוחררות. מבלי שהמבוגרים ילמדו ילדים איך לנשום נכון, כיווץ הופך להיות התגובה היחידה שהאדם מכיר.

מתח פנימי וחיצוני.
הנשימה מושפעת מכל מידע חושי המגיע אלינו. אם הסביבה החברתית היא רווית מתח או רעש, הנשימה תופרע. על הכביש ובסידורים, הנשימה קפוצה; בעת צפייה בחדשות – הנשימה נעה בין קיפאון לאנחה; בעומס העבודה – הנשימה לעתים קרובות נשכחת; בויכוחים ובשיחות טעונות נוצר כיווץ חזק; ציפיות, ביקורת ומתח גורמים לנשימה להפוך מבולבלת ומקוטעת.

לאדם המתקשה לקבל את עצמו קשה יותר לקחת נשימות מלאות, חלקות ונעימות. לעתים מופיעה תחושה פנימית מפחידה של הצפה רגשית, דפיקות לב או חנק, אשר בעקבותיה נפגע האמון ביכולת הגוף לווסת את עצמו וביכולת הנפש להרגיע את עצמה.

מתח נפשי ונשימה מתוחה מקצינים זה את זו – מתח יוצר נשימות חזה קצרות ושטוחות, המשדרות למוח כי זהו מצב סכנה ובכך מגבירות את המתח. מצב רוח ירוד – יוצר נשימות שטוחות וכבדות, אשר מצידן מקשות להתמלא באנרגיה חדשה ורעננה.

הנשימה היא הרגל, שניתן, בסבלנות וברוך לשנותו. הגוף והנפש ניחנים בגמישות רבה וביכולת להתאים את עצמם לתקופות חיים שונות. עם מעט עזרה והשראה, הנשימה יודעת להתכווץ כשצריך, ולהשתחרר כשאפשר.