אסרטיביות

אסרטיביות

כעס הוא רגש חיוני, המייצר אנרגיה עוצמתית המכוונת לפעולה. אדם שיודע לזהות כעס ולבטאו בצורה נכונה יהיה מובן לעצמו ולסביבה, ידע לשמור על עצמו, יהיה מוערך ויעזור לאחרים להתפתח ולהשתפר דרך תקשורת בונה.

אסרטיביות היא תוצר של תהליך נפשי בו ישנו זיהוי עצמי של מה שחשוב לך ושל כעסך, קיים גיבוי עצמי ולגיטימציה לתחושותיך, ישנה אמונה שביטוי כעס הוא דבר חיוני ותקשורתי וקיימת הכירות עם דרכים לביטוי אוהד אך ברור של רצונותיך ושל גבולותיך.

אנשים רבים מתקשים לחוש כעס ולבטאו ומתנגדים לכך. באופן זה הם מאבדים מחיוניותם, מעצמתם ומייחודיותם. הם פוחדים לאבד את אהדת האחרים, לא רוצים להעיק או להכעיס ותופסים עימות כמצב מאיים.

קשר עם אנשים שלא מביעים כעס יוצר תחושה שקשה להבין אותם לעומק ולהרגיש מי הם בעצם ולראות את צורתם, קשה להעריך אותם ולהנות מהייחוד שלהם. גבולות הגוף והנפש שלהם לא ברורים לאחר ולעתים החיוך או היעדר ההבעה שעל פניהם מסתירים את האמת הרגשית שלהם. התחושה היא שהם אמנם לא מפריעים אבל גם לא תורמים מחכמתם הרגשית לאחרים. חמור מכך, הם לא מכירים בצרכים שלהם, לא מחוברים לאותות הפנימיים שלהם, לא מגבים את עצמם, וכועסים על עצמם באופן מסרס ומגביל. הדחקה או אי לגיטימציה של כעס פוגעת באינטואיציה, באנרגית החיים ובקרבה לאחרים. בנוסף, לאנשים שלא מבטאים כעס יש נטייה לאגור את כעסם עד שהוא יוצא בדרכים לא יעילות – בהתפרצות זעם, בפאסיביות או הימנעות משיתוף פעולה, במרירות ועוינות שקטה או בביקורת עצמית קטלנית (כעס המופנה פנימה). מחיר נוסף של הקושי ליצור תקשורת אסרטיבית הוא הנטייה לקיים דיאלוגים פנימיים כעוסים וחזרתיים עם מי שפגע, העליב או הכעיס. דיאלוגים אלו גוזלים אנרגיה רבה וחשובה.

קושי לבטא כעס נובע במידה רבה ממחוויות ילדות. משפחה שבה הבעת רצונות נחשבה אנוכית ושלילית, דיכאה את החיבור הטבעי של האדם לכעסו. במשפחות מסויימות, הבעת כעס של ילדים גררה עוינות, נזיפות או חוסר הכרה מצד המשפחה. במשפחות אחרות, אחד ההורים חושש מכעס, לא מביע אסרטיביות והילדים עלולים ללכת בעקבותיו או בעקבותיה ולתפוס כעס כשלילי או כלא טבעי לאישיותם. במשפחות אחרות, ההורים מתעלמים מאותותיו, בקשותיו ורגשותיו של הילד. מתוך חוסר מודעות וחוסר בתקשורת עם הילד, ההורים לא מספיק מתעניינים בכעסיו של הילד או מתכחשים להם. אי לכך, הילד עלול להתפתח לאדם שלא מכיר את רצונותיו ולא נותן לגיטימציה לאותות פנימיים של כעס, גם אם אחרים פוגעים בו. המשפחות בהן אחד ההורים הביע כעס בצורה תוקפנית ומכאיבה, ילדיו עלולים לדכא את כעסם כדי לא להיות תוקפניים כמוהו.

טיפול פסיכולוגי עוזר בזיהוי הערכים, הרצונות והנקודות הרגישות של הפונה כדי להכירם, לכבדם ולתקשר אותם לאחרים – בעבודה, במשפחה, בזוגיות. טיפול כולל למידה תהליכית של דרכים לביטוי תקשורתי, יעיל ואסרטיבי אשר יוצר הבנה הדדית, למידה וכבוד הדדי בתוך יחסים.

באופן טבעי, כעס אמור לנוע מתוך הגוף אל החוץ ולקבל ביטוי ומשמעות בסביבה. בתקופות חיים בהם אדם החליט, באופן מודע או לא מודע, לחנוק רגשותיו, הנשימה התכווצה ועמה גם החיוניות. בהקשבה טיפולית אל אותותיו של הגוף, כעס מתגלה באופנים שונים, לעתים כתנועה מלאת אנרגיה, לעתים באופן קפוא ומאופק. בתהליך ריברסינג מתגלים גם המנגנונים המנסים לכבות ולהשתיק את הכעס ומתגלה הכאב הנפשי אשר מזין את הכעס. עבודה טיפולית עם הנשימה מאפשרת מחדש את התנועה האותנטית של הרגש. טיפול ריברסינג עוזר לפגוש את הרגשות כפי שהם מופיעים בתוך הגוף. הנשימה המעגלית עוזרת לחוות את הרגשות בצורה אותנטית ולבטאם בפשטות ובחופשיות רבה יותר.