מצב רוח ודיכאון – סיבות וסוגים

ישנם סוגים שונים של דיכאון. הבנתם, סיבותיהם, הופעתם והטיפול בהם הוא שונה.
מבחינים בין דיכאון כתגובה טבעית וחולפת לאירועי חיים, המכונה "הפרעה הסתגלותית" או "תגובת אבל" לבין דיכאון ממושך יותר, אשר יתכן ולא יחלוף ללא טיפול.

מבחינים בין דיכאון ממושך שאינו בהכרח חמור, הנקרא דיסתימיה, לבין אפיזודות קצרות יותר של דיכאון חמור, הנקרא דיכאון מאג'ורי. אלו עשויים להופיע יחד, אז יקראו דיכאון כפול.
אבחנה חשובה נוספת היא בין דיכאון חד קוטבי, הכולל מצב רוח ירוד בלבד, לבין הפרעת מצב רוח דו-קוטבית (מאניה דפרסיה) הכוללת גם אפיזודות של מצבי רוח מרוממים של מאניה קשה או קלה.
בקרב ילדים, דיכאון מופיע פעמים רבות לאו דווקא כעצבות אלא כעצבנות, תוקפנות ואי-שקט.

דיכאון חמור גורם לפגיעה ניכרת בתפקוד. עם זאת, היום מקובל גם לחשוב על "דיכאון סמוי" – מונח המתאר חוויה מתמשכת של מצוקה שאינה מודעת ואינה מאובחנת, המוסווית תחת מעטה חיצוני של תפקוד יומיומי נורמלי. גבר או אישה עשויים לעבוד, ללמוד, לגדל ילדים וכו' אך בנפשם מרגישים חסרי חיות, חסרי שמחה והתלהבות, מתקשים ליהנות מהחיים, סובלים ממצבי רוח שליליים או עצבנות וממחשבות מכאיבות.

דיכאון נגרם מאירועי חיים או ממצבי חיים אשר מחלישים את הנפש ופוגעים בהתפתחותו התקינה, החל מתחילת החיים: חוויות מכאיבות, חסך בקשר קרוב עם ההורים בינקות ובילדות, אבדן ואבל לא מעובד, בדידות, ויתור, ייאוש, חוסר אונים, כעס המופנה פנימה. יש הטוענים שלגנטיקה תפקיד משמעותי בסיכון לדיכאון, סיכון זה מתגבר לנוכח שהות ממושכת עם אחרים המתמודדים עם מצוקה כמו הורים חולים או דכאוניים. . דיכאון עשוי להיות תוצר לוואי של הפרעה פוסט-טראומטית.

דיכאון הוא איתות לכך שמשהו באורח החיים אינו כשורה, שישנו כאב נפשי וכעס שלא טופל, שקיימת הזנחה של הנפש והגוף. זו עשויה להיות קריאה לטיפול נפשי ולשינוי – ביחסים עם אחרים, בעיסוק, במצב התזונתי או הבריאותי.