דפוסי נשימה ורגש – כיצד לזהותם ולרפאם

טבעי לבקש שהנשימה תהיה חלקה, מרגיעה, כזו המספקת לגוף חמצן ללא מאמץ.
במצב מנוחה טבעי, כשהנשימה מתרחשת ללא הפרעה, הבטן מתרחבת קדימה, כך שאוויר מגיע פנימה אל תחתית הריאות ואחריה, גם בית החזה מתרחב מעט. נשימה זו מתקיימת במצבי רוגע ומשדרת רגיעה ואיזון ללב ולמוח.

ישנם דפוסי נשימה לקויים המפריעים לתהליך הנשימה וניתן לזהותם. דפוסי הנשימה מושפעים מהמצב הנפשי ומשפיעים עליו.

נשימה כבדה ומאומצת  – נובעת מכיווץ לא רצוני ולא מודע של שרירים – בבטן, בחזה ובגרון המקשים על הנשימה. הגורם לכיווץ הוא מתח נפשי ונושאים רגשיים עמוקים המבקשים פיתרון. אם נשימתך היא כזו, אולי ישנה תחושה שחסר לך אוויר ויש נסיונות להתמלא, אך קשה להכניס אוויר אל חלל כל כך מכווץ וישנה תחושת מועקה ולחץ באזור החזה. אולי יעזור לך לדעת שבסך הכל מדובר בשרירים מכווצים, להאט את הנשימה ולשדר לאזור מסרים מרגיעים, כפי שמרגיעים ילד.

נשימה שטחית – מקושרת לעתים קרובות לחרדה, טראומה, או חוסר אנרגיה דכאוני. אם נשימתך היא שטחית, אולי כמעט התרגלת לחיות עם מעט חמצן ולתפוס מעט מקום בעולם. מידי פעם חסר לך אוויר ומגיעה נשימה עמוקה כדי לפצות ולמלא מצברים. אם טראומה רגשית או גופנית היא הגורם, טיפול בטראומה יאפשר את חזרתה של הנשימה העמוקה. במקרים של חרדה ודיכאון, העמקת הנשימה תתמוך בתהליך הטיפולי.

נשימה מהירה – נשימה מואצת נובעת מחרדה ומגבירה את החרדה. אם נשימתך היא מהירה בדרך כלל, יתכן שיש לך נטייה לפרש מצבי לחץ כאילו מדובר במצבי חרום. הגוף מבין מכך שצריך לפעול מהר (לרוץ, לתקוף, להתכונן) והוא נותר דרוך (ובסוף – מותש). למעשה, הגוף זקוק להאטה הדרגתית – של הנשימה, של התנועה, ושל המחשבות.

היפר ונטילציה – נשימה מהירה הכוללת דחיפה חזקה של האוויר החוצה בנסיון לשליטה במצבי חרדה. לא לימדו אותנו איך להשתמש בנשימה כדי לשמור על ריכוז, בהירות ורוגע. אם יש לך נטיה להתקפי חרדה, קשיי הירדמות והיפר-ונטילציה, יש לך אפשרות ללמוד איך להחזיר את הנשימה לאיזון, במקום על ידי דחיפתה החוצה, על ידי הוצאה איטית של האוויר. מבחינה פסיכולוגית ניתן לתפוס זאת כהכלה של העוררות\התרגשות\מתח והתיידדות עימה, במקום דחיפתה החוצה בכח.

נשימת חזה – הבטן מכווצת והנשימה לא מצליחה להגיע לעומק הבטן (תחתית הריאות). מבחוץ רואים שרק החזה מתרחב בשאיפה. נשימה זו קשורה לנטייה לפרפקציוניזם, לצורך בשליטה והחזקה עצמית. אם נשימתך היא כזו – השכמות והכתפיים שלך עובדים קשה בכדי להשלים את החוסרים. חלל הבטן, כאשר אינו חסום, יודע להכיל ולקלוט לא רק חמצן, אלא גם רגשות וביטחון עצמי (מרכז כובד, CENTER). קל יחסית ללמוד איך לחזור ולנשום מהבטן והשינוי המיוחל מורגש ברמה הגופנית והנפשית.

נשימה הפוכה – נשימה בה הבטן מתכווצת פנימה במקום להתרחב כשאוויר נכנס, ומתנפחת דווקא כשהוא יוצא. נשימה הפוכה מייצרת חוויה נפשית של בלבול, היעדר קרקוע ואי שקט. עם תרגול קצר יחסית ניתן לארגן מחדש את הנשימה בזרימתה הרצויה.

נשימה לא עקבית- דפוס נשימה המשתנה תדיר. קשור למצבים רגשיים דרמטיים המשתנים מהר, וגורם לתחושה של בלבול וקיטוע. נשימה זו קשורה לחוויות טראומטיות מוקדמות להן יש לתת מענה טיפולי מעמיק.

הימנעות מלנשום לחזה – החזה לא נע, רק הבטן נעה עם הנשימה. זו אמנם נשימה מרגיעה ומיטבה אך היא עשויה לנבוע מהימנעות (לא מודעת) מלהרגיש געגוע וכמיהה, כפי שקיימים באזור הלב. דפוס זה עלול לנבוע מפגיעה רגשית והימנעות מעצמות רגשיות.

הפוגות ארוכות אחרי השאיפה (החזקת האוויר בגוף בטרם שחרורו) – קשורה למתח וחרדה. עצירת השאיפה עוזרת להרגע. מומלץ להוסיף אחריה נשיפה איטית כמו דרך בלון שמחזיקים את קצהו, או לזמזם תוך כדי נשיפה משפט ארוך ככל הניתן משיר אהוב, ובתומו לקחת שאיפה רכה (ולחזור על כך כ-10 דקות).

הפוגות ארוכות אחרי הנשיפה (לקחת את הזמן לפני נשימה נוספת) – קשורות לחוסר אנרגיה דכאוני ומשאלה לא לחיות, או לא להרגיש.

באופן כללי, מצבים המפריעים לתנועת הנשימה הם מתח נפשי, לחץ בעבודה, בכביש וביחסים בינאישיים, עוינות סביבתית, אבדן ומשבר, טראומה, התמודדות עם בעיה בריאותית, גופנית או נפשית. במצבים אלו במיוחד, תשומת לב לנשימה תחזיר את את יכולת הבחירה וההתמודדות. דפוסים שגויים מתפתחים כתגובה לאירועים מעוררי סטרס בילדות, בנעורים ובבגרות והופכים להרגל. דפוסים אלו ניתנים לשינוי בעזרת תשומת לב, מודעות, תרגול וסבלנות. בתהליך טיפולי הנפש והגוף עוזרים זה לזה להשתחרר, להתחזק ולהרפא.