ריברסינג

רקע.  ריברסינג –Rebirthing ,  טכניקה בטיפול פרטני או קבוצתי הנקרא גם נשימה מעגלית או נשימה הולוטרופית. הטכניקה התפתחה בארה"ב של שנות השבעים, תקופה של פתיחות וחיפוש אלטרנטיבות לשיטות המקובלות. במקביל לפסיכולוגיה הומניסטית ולפסיכולוגיה אקזיסטנציאליסטית, גברה המודעות לחשיבות של תרפיה דרך הגוף והנשימה. פרויד חקר את הקשר בין הגוף לנפש. אחריו, וילהלם רייך, העמיק חקירה זו כשיטת טיפול נפשי דרך הגוף. בשנות ה-70, ד"ר סטנסילב גרוף חקר ופיתח את הנשימה ההולוטרופית (‘Holotropic Breathwork’) על מנת להגיע למצבי תודעה יחודיים ויצירתיים; לאונרד אור פיתח את ה – Rebirthing כדי לרפא טראומות מהלידה והילדות המוקדמת; אושו פיתח גם הוא בהודו בשנות ה-70 וה-80 טכניקות של נשימה במדיטציות האקטיביות שחיבר, על מנת להגיע למצב שנקרא No Mind"", מצב תודעתי משוחרר מדפוסי חשיבה נוקשים.

בעולם הטיפול ניתן למצוא שמות דומים לאותה טכניקה: נשימה מעגלית, נשימה מחוברת, נשימה הולוטרופית, נשימה מודעת וריברסינג (Rebirthing).

מחקרים.  כפי שמחקרים הראו על מצבי תודעה שונים במדיטציה, גם בנשימה מעגלית  נמצאו כי מתרחשים תהליכים פיזיולוגיים ונוירולוגיים המאפשרים גישה למצבי תודעה אחרים: שינויים בגלי המוח, בסינכרוניזציה בין אזורי מוח שונים ובמידת הפעילות של תפקודים מוחיים. בתום תהליך ריברסינג הפעילות המוחית חוזרת לקדמותה Sviderskaya et al., 2004)) וfMRI- (Posse et al., 1997).

בספרות המקצועית ניתן למצוא מחקרים כמותניים המעידים על יעילותה של נשימה מעגלית  (Passie, 2003, Fernros & Furthoff et al., 2008, Teicher, 2010, Hanratty, 2002) ובקרב חולות סרטן (Heyda et al., 2007, Heyda et al., 2008). יש לציין כי רוב המידע שנאסף בספרות המקצועית עד כה הוא בעיקר קליני.

ההבדל בין נשימה מעגלית לטכניקות נשימה ביוגה ובמדיטציה

ביוגה סוגים רבים של תרגילי נשימה (‘פראנה-יאמה’). בתרגילי הנשימה המוכרים ביוגה ובמדיטציה הנשימה היא דרך האף. תרגילים אלה מיועדים בדרך כלל ליצור רוגע וריכוז, ודורשים רמה גבוהה יחסית של תרגול ושליטה. בנשימה מעגלית הנשימה היא נשימה מלאה דרך הפה אל כל חלל הריאות; מטרתה היא חיבור לתכנים מעולמו הייחודי של האדם – לא רק רוגע, מיקוד ושלווה אלא גם יצריות וקשת שלמה של רגשות תחושות, זיכרונות ורצונות.