מצבי ניתוק וחרדה

היות מקורקע זו תחושה, שמגיעה מתוך הגוף. תחושה של נוכחות, ביטחון ויציבות. תחושה שהנפש שוכנת בבטחה בתוך הגוף והגוף בטוח על הקרקע; תחושה של חיבור לסביבה הפיזית והחברתית ולתפקיד שהאדם ממלא בתוכה; תחושה של ערנות וצלילות דעת.

ניתוק. לעתים אנשים זקוקים לתחושת קרקוע רבה יותר בחייהם. הם מתקשים להרגיש, להתחבר לרצונות, לגוף ולסביבה וחשים ריחוף ומתח נפשי או עירפול, ניתוק. רבים אוכלים, מעשנים, מרבים לנוע ולחפש ריגוש ונוקטים צעדים קיצוניים כדי להרגיש מקורקעים, להרגיש שהם בתוך הגוף שלהם.

מצבי ניתוק מופיעים לנוכח מתח נפשי, חרדה ועייפות, בהתקפי פאניקה או ייאוש; כשהגוף חלש ועייף; כשקשה להרגיש בבירור את הגוף;  כשאדם לא רוצה להיות במקום הפיזי או הנפשי בו הוא נמצא; כשהמטרה והכיוון אינם ברורים; כשהנפש מעורערת – תחושת הקרקוע מוטלת בספק.  אז ישנה חוויה של קהות חושים, בלבול והיעדר מיקוד.

קרקע, אדמה – מייצגת בנפשנו תחושת שייכות. אדם מעצם טבעו שואף להיות שייך לאדמה – ישות מחזיקה, מזינה ומכילה. הגוף מתקשר לבית, הבית של הנפש. עבור תינוק, עד שהוא גדל והופך עצמאי האדמה מיוצגת על ידי זרועותיהם של האם והאב המחזיקים אותו.  אדמה יכולה להיות מקום מיטיב או פוגע, מרגיע או מטלטל, בהתאם לחוויות שאדם חווה. מי שחוו משבר, אכזבה, נטישה, שינוי דרסטי או טראומה חווים לעתים היעדר קרקוע בעקבות השינוי. גם פרידות, שינויים, מעברי דירה או נסיעות רבות עשויים לגרום לתחושה זו לזמן מה. לכל אדם רגישות למצבים בהם תחושת הקרקע עשויה להתערער – תחרותיות, ויכוחים, תוקפנות, עבודה שמעוררת באדם התנגדות, מפגש עם רגש או חוויה קשים להתמודדות.

מנגנוני הגנה: חלק ממנגנוני הגנה הנפשיים המוכרים לנו פועלים בדרך של ניתוק. הדחקה, הכחשה, בידוד רגשי ודיסוציאציה (וגם שינה) – מנתקים בין תחושות, רגשות, זיכרונות וידיעות, מנתקים מנוכחות, מנתקים מהקרקע. מנגנוני ההגנה פועלים כשהמערכת הנפשית 'חוששת' שלא נוכל להתמודד עם שטף הגירויים כשיופיעו יחד – כי הם יכאיבו, יפחידו, יציפו ויערערו את הנפש. לפעמים זה לטובתנו – כשזה מאפשר לפעול בקור רוח בשעת לחץ ולהישמר מפני הצפה נפשית מסוכנת. אולם, לפעמים הניתוק עצמו גובה מחירים קשים, עד כדי ניתוק מעצמנו, ניתוק מהסביבה, קהות חושים והיעדר קרקוע.

סמים ותרופות: הרדמה, אפידורל, תרופות הרגעה וסמים עשויים להקהות את החושים, לנתק בין תחושת הגוף והרגשות לתודעה. בזמן שניטלים, מקלים על מצוקה של מתח נפשי או כאב ולעתים זה מה שנדרש. הריחוף או הניתוק עשוי להחוות כנעים ומשחרר. אולם, הם עשויים להקשות על השגה מחודשת של תחושת קרקוע ונוכחות. תקופה מתמשכת של היעדר קרקוע פוגעת קשות בתחושת הרווחה ובתפקוד.